איך מגייסים מוטיבציה לשינוי?

גם אם זה בביצוע פעילות גופנית/ שינוי אורח חיים/ לימודים/ פתיחת עסק ולמעשה כל שינוי שאנחנו מבקשים לעשות בחיים, נדרשת מוטיבציה כדי להתחיל אותו ובטח כדי לשמר את השינוי שכבר הצלחנו לעשות. לא תמיד קל לשמור על מוטיבציה גבוהה לאורך כל התהליך, במיוחד כשמדובר במשהו מאתגר שדורש מחויבות והנעה לפעולות בקביעות.

אז מה ניתן לעשות?

קודם נבין מה היא בעצם מוטיבציה. מוטיבציה היא הדחף לביצוע פעולה מסוימת או שינוי מסוים והיא בד"כ מונעת מרגש. טבע הרגשות הוא להשתנות כתלות בנסיבות מסוימות, רגש לרוב לא נשאר יציב.

קיימים סוגי מוטיבציה שונים-

מוטיבציה חיצונית- פעולה שמטרתה לקבל גמול חיצוני- למשל לעשות פעולה מסוימת כדי לזכות בהערכה/ אהבה/ פרס וכו'.

מוטיבציה פנימית- ביצוע פעולה מתוך הנאה פנימית/ אתגר פנימי. מוטיבציה פנימית לרוב תהיה המוטיבציה שתחזיק זמן ואותה יהיה לנו יותר קל לשמר.

מוטיבציה שלילית- מה שמניע אותנו זה משהו שאנחנו רוצים להתרחק ממנו, לשנות אותו- לדוגמא אדם שגילו אצלו סכרת ומבין שהוא צריך לעשות שינוי.

מוטיבציה חיובית- יש משהו שמדרבן אותנו לפעול מהמקום החיובי כמו להצליח בעבודה או בזוגיות וכו'.

הרבה פעמים כשאנחנו רואים אדם שמתחיל תהליך של שינוי, המוטיבציה שלו מאוד גבוהה ורואים את התוצאות לתהליך שלו מאוד יפה ואז לפעמים רואים דעיכה מסוימת וזה לא תמיד פשוט להמשיך בתהליך שאנחנו רוצים, להישאר במודעות גבוהה ולגייס מוטיבציה שתניע לפעולה מחדש.

מה קורה שם בעצם?

אחרי שכבר ראינו תוצאות, המקום שהניע אותנו כבר פחות נמצא בתודעה, מתחילים "לקטוף את הפירות" והכאב פחות שם, הוא נרגע.

דוגמא נוספת וכואבת לכך היא החולים במחלת הגלאוקומה- מחלה שגורמת לעיוורון אצל החולה אם הוא לא לוקח את הטיפול התרופתי עבורה. החולה יכול למנוע את התקדמות המחלה ולמנוע עיוורון על ידי הטיפול התרופתי למחלה! הייתם מצפים שמטופלים כאלה לא יחסירו אפילו יום אחד של טיפול, נכון?

אבל איך אנשים שהודיעו להם שיש להם גלאוקומה מתנהגים? 58% מהחולים עם גלאוקומה, שהוסבר להם שאם הם לא ייקחו את הטיפול, הם יתעוורו, עדיין לא לקחו את הטיפות לטיפול. וזה אפילו ממשיך ונהיה יותר עצוב, אצל אנשים שכבר התעוורו מהמחלה בעין אחת, עדיין 42% אחוז מהמטופלים שכבר איבדו את הראיה בעין אחת, אחרי שהם לא לקחו את התרופות, עדיין המשיכו לא לקחת את הטיפול התרופתי. למה זה קורה?

כבני אדם יש לנו נטייה עם הזמן להסתגל למצב הקיים. הכאב שהניע את חולי הגלאוקומה לפעולה בתחילת הטיפול, ונתן להם מוטיבציה לקחת את הטיפול התרופתי בזמן, כבר לא ממש היה שם לאחר תקופת זמן מסוימת, כי הם הסתגלו אליו.

אם נסביר את התופעה על מי שהצליחו לרדת במשקל ואח"כ חזרו ועלו בחזרה במשקל, ההסבר יגיע מכך שבנוסף לתהליכי הסתגלות פיזיולוגיים של הגוף למצב החדש, הכאב שהניע את הפעולה והמוטיבציה לטיפול, כבר לא שם.

אז מה אפשר לעשות כשמזהים ירידה במוטיבציה במהלך הטיפול ואפילו אחריו?

יש כמה טיפים שתוכלו לנסות:

1· יעדי ביניים- כשמתחילים עם יעדים קטנים ומגדילים אותם ככל שמתקדמים בתהליך המוטיבציה הולכת ונבנית, תחושת ה"זה רחוק ממני, איך אני אצליח" כבר לא נמצאת שם ובמקומה מגיעה תחושת סיפוק מכיבוש ביעדים הקטנים.

2· מטלות קטנות, גם כאן יש העצמה של תחושת היכולת. עשיית דברים קטנים תשפר את תחושת המסוגלות. למשל- לחתוך סלט, להתאמן 15 דקות בבית, להתאפר וכו'.

3. הטמעת פעולות קטנות ומעוררות מוטיבציה במהלך השגרה- כשלאדם יש הרגל מסוים הוא לא צריך הנעה מיוחדת לבצע אותו. למשל- צחצוח שיניים בבוקר, ללכת לבית ספר וכו'

אם יש פעולה שממש קשה לי למצוא לה מוטיבציה ואני מצמידה אותה להרגל קבוע יהיה לי יותר קל לקבע אותה. לדוגמא: אימון לפני מקלחת- אין מצב שאני אכנס למקלחת כשלא הזעתי לפני. או למשל אפשר להצמיד אימון לשגרת בוקר- אין מצב שאני אפתח בוקר בלי קפה ואם הצמדתי את הפעולה הזו לקפה אין מצב שאני לא מתאמנת בבוקר.

4. לנסות להחליף את סוג המוטיבציה שהניעה אותנו לפעולה במוטיבציה מסוג אחר, ברגע שרואים דעיכה בתוצאות.

5· טיפול- במהלך הטיפול תוכלו להתמקד ולהתעמק בשאיפות וברצונות שלכם- תוך כדי התרגילים שתקבלו ליישום בטיפול מקצועי, פתאום יפלו הרבה אסימונים שיחדדו לכם את המטרות והיעדים שלכם, תצליחו לגייס מוטיבציה ולראות את הכוחות שנמצאים בכם ושיניעו אתכם לפעולה. בטיפול גם צף הכאב שמניע בפני עצמו, אבל יחד איתו גם מגיעה תקווה, תחושת מסוגלות ורצון לשינוי.

בטיפול אני משתמשת בתרגילים שונים ומגוונים להעלאת רמת המוטיבציה של המטופלים שלי וזה עוזר להם להגיע לתוצאות טיפוליות וליעדים שהציבו לעצמם.

אם התחברת ואת מעוניינת לשמוע עוד פרטים על הטיפול והליווי המקצועי שלי, אני מזמינה אותך להשאיר פה את הפרטים שלך,

מבטיחה לחזור בהקדם 😊